פרידה מעצימה

 

איך המילה פרידה מהדהדת בפנים? אלו תחושות, רגשות, דימויים וזיכרונות המילה מעלה? 

​

פרידה יכולה להיות כל כך מכאיבה. לכן פיתחנו מנגנוני הגנה. כל אחד ודפוסי הפרידה שלו.

יש שנעלמים הרבה לפני שנפרדים.  יש המרוקנים ממשמעות, העיקר שלא יכאב. מקטינים את כל מה שהיה, את האחר, את הקשר, מוצאים בו פגמים, יש  שממסמסים את הסיום נעלמים לפני, או מגיעים בנוכחות נעדרת, או להיפך, מאדירים ומיפים זה את זה ואת הקשר.

 

כך או כך, הדפוס חוצץ בינינו ובין להיות נוכחים בחוויה שמתהווה בינינו כעת.

בהתמקדות חברתית אנו מגלים שזה לא חייב להיות ככה.

​

 פרידה שנעשית ממקום של נוכחות ובחירה, יכולה גם להיות פרידה מאוד מעצימה. פרידה שרואה את כל מה שהיה, כמו גם את מה שרצינו ולא קרה, החוויה המשותפת ברגע הפרידה יכולה להיות מאוד מחברת, להעניק משמעות וערך לקשר ולדרך כולה. וכמה פעמים בחיים יש לנו אפשרות להיפרד באמת, לבחור באופן בו ניפרד? יש דבר כזה בכלל? והרי לרוב אנחנו מבינים רק בדיעבד שנפרדנו ושלא ניפגש יותר.

​

אז איך עושים את זה, ומה זה אומר בדיוק "להיות בנוכחות מלאה בפרידה"?

בהתמקדות חברתית, יש לנו הזדמנות נדירה לפרידה מתקנת, פרידה מאפשרת, מגדלת ומעצימה. שמאפשרת גדילה, ריפוי פצעי פרידה שאנו נושאים איתנו שנים. להיפגש באמת עם עצמנו ועם האחר דווקא בפרידה. לחוות דרכי פרידה חדשות שימשיכו איתנו למרחבי חיינו.

​

להיות נוכחים בגופנו, ברוחנו, בנפשנו, לתת מקום ומשמעות לכל מה שהיה בינינו, לחלק שלנו במסעו של האחר, לחלקו במסע שלנו. לצמיחה ההדדית המשלימה והמשותפת. פרידה מאפשרת הכרה וסגירה משותפת של כל מה שהיה בינינו. שמשחררת אותנו להמשך דרכנו באופן מיטיב.