שייכות על ציר הזמן

"לא יודעת, מרגישה לא שייכת".
"גם אני מרגיש לא שייך"
"גם אני"
"כן, גם אני!"


לא מבינה מאיפה זה בא. ככה פתאום לקראת סוף הפגישה.

לוקחת נשימה עמוקה. נוכחת, חשה איך כל זה מהדהד בתוכי.

רואה איך בין רגע נוצרת קבוצת שייכות חדשה. והופ - מהפך! עכשיו המיעוט שעד לפני רגע הרגיש שייך – כבר לא מרגיש כל כך שייך!

כמה מפתיע היה לגלות שרובינו לא מרגישים שייכים. 
לא כאן וגם לא במקומות אחרים. 
לא עכשיו ולא אף פעם.

הכאב הכי אישי, פרטי, סודי, מתגלה ככאב כמעט אוניברסאלי.
 

בהתמקדות חברתית, כשנושא כזה מגיע לפתחה של הקבוצה - הוא מתקבל בברכה.

אנחנו יושבים במעגל, מתחברים לתחושות בגוף, ורואים איך כל הנושא המורכב הזה "להיות שייך", מהדהד בפנים. ממתינים בסקרנות לתחושה מורגשת שתתהווה, תתבהר, ותציג את עצמה.

חולפת בי מחשבה שפעם גם אני הרגשתי על הגדר. 
מופתעת לגלות שזה היה מזמן. תוהה מתי זה השתנה.


שואלת "מי רוצה לעבוד מול הקבוצה?"

שתיקה.
"אני". עונה א. משתתפת אמיצה.

 

מתחילים.
א. יושבת במעגל, מתבוננת סביב. 
תשומת הלב לתחושה שמתהווה בבתוך הגוף. 
למדה כבר לסמוך על התהליך. נותנת לו להוביל, התהליך יודע את הדרך.

"עולה ביקורת", היא משתפת.
ממתינה וממשיכה, "מחשבה שאומרת שאני לא מספיק טובה. אני לא יכולה להיות שייכת כי אני לא מספיק". העיניים מביטות בה ברכות, כולנו איתה. אנחה כללית. 
"או שהביקורת מופנית החוצה, ואז אני לא שייכת כי אתם לא מספיק... " היא מוסיפה בשקט.

זה כל כך מוכר... כולנו חשים איך כל זה מהדהד בתוכנו...
~~~~~~~~~~~~~~~~
שבועיים אחרי אותו מפגש היא משתפת: "לכל מקום שאני הולכת אני מרגישה שייכת!" א. מחייכת ומוסיפה "אני שייכת לעצמי!"

~~~~~~~~~~~~~~~~~~
שבועיים נוספים חולפים והיא מדווחת:  "כל העניין הזה של שייכות, כבר לא עניין!"
~~~~~~~~~~~~~~~~

וככה ברגע של חיבור פנימה לעצמנו והחוצה למי שמולנו, בגישה ובשפה של התמקדות חברתית, כאב של חיים שלמים, שמלווה אותה, ומלווה את רובנו, נחווה במרחב המשותף, קיבל הכרה, תשומת לב והקשבה, ובתוך אותה האינטראקציה שמעוררת את הכאב, שם הוא גם נחווה, מקבל ביטוי והתמרה. ומביא שינוי לחיינו.

 

בהתמקדות חברתית לרוב אנחנו מגלים שהכאב הכי פרטי שלנו, אותו אנחנו מקפידים כל כך להסתיר מהזולת, הוא כאב אוניברסלי. אנחנו מגלים שההסתרה עצמה מחריפה את תחושת הבדידות, ומונעת מהכאב להשתנות בדרך לריפוי.

במערכות יחסים נפגענו, ובתנאים המתאימים - שם נמצא גם הריפוי.

התמקדות חברתית היא שיטה רבת עוצמה, שלוקחת את שיטת ההתמקדות, (פוקוסינג), מהמרחב התוך אישי למרחב הבינאישי, ולכן מייצרת שינוי במרחב היחסים של האדם עם הזולת ולא רק במרחב הפנימי. 


ההתמקדות החברתית אינה ממוקדת רק בעצמי ובמפגש עם האחר כייצוג פנימי בתוכי. ההתמקדות נעשית במרחב הבינאישי ביני ובין אדם אחר. הוא מהדהד בתוכי ואני בתוכו, ושנינו מקבלים מידע רב ערך בנוגע לעצמנו, בנוגע לזולת ובנוגע למפגש. 


כשאנו מתמקדים יחד עם הזולת, התחושה המורגשת שלי ושלו מחזיקים וכוללים את שנינו, ואת מרחב המפגש כולו. השינוי שמתחולל דרך המפגש מהדהד אל עברי ועברו, אל ההווה שלי וההווה שלו, אל העתיד שלי והעתיד שלו.
במרחב הבינאישי ניתן להתמקד ולגלות אינסוף היבטים, ביניהם תחושת שייכות.