​המקום ממנו אנו נפגשים

~~~~~~~~~

כשאני מדברת לאט,

אני אומרת גם את מה שאני שותקת.

כשאני חווה את הדבר תוך כדי דיבור ושתיקה,

אני מנגישה למקשיב את המהות, גם את זו שאין לה מילים. 

~~~~~~~~~

היא מדברת בשטף, יורה את פרטי הסיפור:

"עמדתי בדלת... והוא אמר... ואני אמרתי...

ואז הטלפון צלצל, ועניתי, ו..."

 

ואני מקשיבה במלא הריכוז.

נאחזת במילים מתאמצת להבין. לצרף את הדברים למקום ולזמן הנכון. לא לפספס שום משמעות גלויה או נסתרת.

"עמדתי בדלת..." היא מפסיקה ולוקחת נשימה עמוקה. ואני, משהו בי חש דריכות עדינה. המתנה קשובה.

"הוא אמר..." היא ממשיכה, ברכות פגיעה. ואני בהקשבה רחבה, מפנה בי מקום למה שמגיע.

היא משתתקת.  מבטינו נפגשים, נשימה משותפת.

"ואני עניתי..." המילים שלה מתגלגלות באיטיות, מילה אחרי מילה, עוזבות אותה, עושות דרכן אליי, משהו משתנה. המילים הבאות מתמהמהות... כבר לא ממהרות להשלים את הסיפור. והסיפור ההוא, כבר לא שלם כפי שהיה לפני רגע. זווית חדשה נולדת עכשיו, ואיתה עוד הבנה.

 

משהו מתרחב בלב. גם שלי וגם שלה. חוות לב רחב משותף כאן בינינו. מילים נוספות נובעות ממנה ונעות אלי, ובעודי נוכחת וקשובה, מתרחשת תפנית בעלילה, תובנה לגמרי חדשה, שאולי קודם נזרעה, עכשיו נובטת וצומחת לכדי התרגשות של הבנה עמוקה. התרגשות, חיוך קטן, דמעה קטנה והקלה גדולה.

~~~~~~~~~

ל"מקום ממנו אנו נפגשים" יש השפעה מרתקת על המפגש ועל ההוויה כולה: התנסות אחת היא לספר סיפור משמעותי, כשתשומת הלב נוכחת באזור הראש. במחשבה. התנסות לגמרי אחרת היא לספר את אותו סיפור כשתשומת הלב נוכחת במרחב הפנימי, בתחושות המורגשות שבאזור הבטן-חזה. גילינו שכש"נפגשים מהראש", הסיפור לרוב הוא רשימת עובדות, פרשנויות, סיפור "סגור" שמשכפל את עצמו על התוכן שבו מאז ועד היום. שמנו לב שהמאמץ, הן של המשתף והן של המקשיב, הוא לדייק בפרטים, לזכור, להבין, לקשר עובדות.

בהתמקדות חברתית הסיפור מסופר תוך כדי הקשבה למרחב הפנימי שלנו. לתחושות שעולות ומשתנות תוך כדי דיבור והקשבה. הסיפור מתעורר לחיים נהיה סוג של סיפור הוליסטי שמהדהד בנינו, ההחזקה הנושמת הזו, פותחת אפשרות לסיפור להשתנות: תוך כדי האטה וחוויה פעילה של הנאמר, מידע שלא היה נגיש לנו עולה למודע. תובנות חדשות מתהוות, ובמקביל הקשר בינינו מתרחב ומעמיק.

​

כמקשיבה, כשהסיפור נח אצלי לרגע בי, משהו אצלה משתחרר, זווית הראיה מתרחבת, מעמיקה, משהו במרקם היחסים צומח ומעמיק. הסיפור ממשיך ממקום חדש. אנחנו מתהוות ביחד. חוויה רחבה שמתחברת לכל אחת מאיתנו למקום שמבקש מענה וגדילה.

המקום ממנו אנו נפגשים מאפשר לסיפור הסגור והדחוס, לפגוש את האדם האחר ולהפוך לחוויה מרפאת.

​

גישה אותה אנחנו יכולים לכל אינטראקציה משמעותית בחיים שלנו.

~~~~~~~~~

 

לפעמים מילים הן גשר ולפעמים חומה

​

​

לפעמים השקט יכול לספר

מה שאלף מילים לא יצליחו להגיד

​

​

 יש ריק שהמילים משאירות. כמיהה

שרק השקט יכול למלא

שקט מלא בנוכחות, במשמעות, ובכוונה.