רוצה להתעדכן בבלוג?
הגיגים ושיתופים אחרונים
ארכיון
חפש תגיות
  • Facebook Basic Square

בלוג: איך התמקדות היא מתנה לחיים?

כלי עוצמתי, פשוט, עם תוצאות משמעותיות. כדי לתת לך קצת יותר מושג,

אני רוצה לשתף אותך בכמה סיפורי התמקדות מהחיים:  

 

סוד הכאב במפרק אגן

לגלות את סוד הכאב "שנים יש לי כאב מאזור הגב התחתון מקרין לברך. תופס אותי כשאני עושה הליכות, זה בא והולך, בא והולך, הייתי אצל כירופרקט כזה ואחר שנים..." התמקדנו על הכאב הזה. "פתאום במהלך התמקדות הרגשתי שזה קיבל צורה של מוט נעוץ עמוק בפנים מלופף בסליל שמעביר לי זרמים של כאב. הכאב אמר לי: 'תלכי לאט, בקצב שלך, בדרך שלך, עם האנשים שאת רוצה שיהיו לידך... אם תמהרי ולא תלכי בקצב שלך ובדרך שלך את תיפלי לבורות המוכרים, את תפגעי ותכאבי'. הרגיש כמו בורג שנעוץ כמו קוץ, שנמצא שם לאותת לי ולשמור עלי. פתאום הרגשתי שאני יכולה לשחרר אותו. להגיד לו תודה שהוא שמר עלי. היה לו תפקיד לאורך שנים, בתקופות קריטיות בחיים שלי, עשור של השינויים הגדולים. לחפש מה נכון לי ולא מה צריך ומה יגידו. הייתה עוצמתית ברמה מטורפת הה

איך ההתמקדות מגבירה את תחושת החיוניות ואנרגית החיים?

"כבר כמה ימים שאני עייפה." היא אמרה. עייפות עמוקה כזו. וכמה שאני נחה או שנה, זה לא עוזר. להיפך, העייפות אפילו גדלה!" מה עושים? מתמקדים בעייפות. נמצאים איתה, רואים איפה בגוף היא מורגשת, ולמה היא זקוקה. "העייפות בידיים. הן כל כך כבדות, חסרות אונים". היא אומרת. "גם בכתפיים ובראש" היא מוסיפה. אנחנו נמצאות בתשומת לב סקרנית אמפתית עם העייפות, עם הכבדות וחוסר האונים. העייפות מקבלת הכרה. "העייפות לא מבקשת מנוחה, או שינה" היא משתפת. "היא זקוקה להכרה. להערכה. חשוב לה שנדע כמה היא משתדלת. כמה היא עושה כמיטב יכולתה. זה הכל". תוך פחות מחצי שעה, העייפות חלפה. במקומה הופיעו חיוניות ושמחה. מנפלאות ההתמקדות - הדרך לחוכמת הגוף.

תנו לגוף להוביל לשינוי - חוכמת ההתמקדות

מכירים את תחושת האי נוחות הזו שיש כש"זה לא זה"? אולי עד לא מזמן זה היה ממש טוב, אבל ככל שהזמן עובר, זה פחות ופחות נכון/מדויק/מתאים. אולי זו העבודה שכבר לא עניינת, אולי היחסים כבר לא מה שהיו, אולי ההתרגשות חלפה ונשארה רק מועקה ועייפות. מכירים את זה ש"זה כבר לא", אבל עדיין אין את ה"מה כן?" אי הנוחות הזו, זו שמגיעה כש"זה לא זה", היא תחושה גופנית, שבאמצעותה הגוף אומר לנו שיש צורך בשינוי. התחושה מכילה בתוכה המון מידע שקשור לאותו נושא, כולל מידע לגבי הדרך לפיתרון. התמקדות (פוקוסינג) היא שיטה פשוטה וקלה ליישום שמאפשרת ליצור שינוי, דרך התחושה הגופנית. נשמע מסובך? הנה סיפור שיעזור לזה להיות יותר פשוט: היא הגיעה עם כאב גרון שלא עובר. סיימה טיפול אנטיביוטי וכלום לא השתנה. הלכנו לפגוש את הכאב, לראות ב

עוד משהו על מגע ולא רק

ישבתי מולה, בעודה מתארת: "משהו בין מערבולת שחורה לבור שחור. מבהיל." הזמנתי אותה לרגע להיות עם זה בסקרנות. "מפחיד" היא אמרה. הרגיש לי שהיא קטנה ואבודה שם על שפת תהום חשוכה. שאלתי אם אפשר, ועברתי לשבת לצידה. לוקחת בידי את ידה. הייתה טיפונת הקלה. יחד עמדנו על הסף מציצות לתהום, למערבולת השחורה. לא אלאה בפרטי המסע, בסופו של תהליך ההתמקדות שאלתי: "מה מכל זה היית רוצה לסמן ולזכור ולקחת איתך?" "שלא הייתי לבד" היא אמרה, "שנתת לי יד". והוסיפה: "שאפשר להיות כאן ועכשיו ביחד בחוויה". חווית ה"ביחד". להרגיש את היד המחזיקה. סוף סוף להיות שם "לא לבד". כשאנחנו מלווים מישהו במסע שלו, אנחנו שם בשבילו, עושים כמיטב יכולתנו ברגישות רבה. בענווה. עם השנים למדתי שהוא ייקח מהמפגש הזה את מה שמתאים לתהליך שלו. מנפלאות ה

עוד על עייפות ומנוחה עמוקה

הגיעה ממש עייפה. "הרבה יותר מעייפות פיסית רגילה." אמרה. כשהיא כל כך עייפה, גם החרדה מתעוררת מעוררת את הסערות שלה. "וכבר אין כוח" אמרה. הזמנתי אותה לעצום עיניים, לקחת את תשומת הלב לגוף. התהליך התחיל וגם החרדה התחילה להראות סימנים. בדרך כלל, הייתי פונה לחרדה ועוזרת לה להתמקד בה. הפעם בחרתי להגיד לחרדה שנחזור אליה בהמשך אם יהיה צורך (זו תמיד אפשרות בהתמקדות), ונשארנו עם העייפות הגדולה, שהעמיקה והעמיקה. אט אט השקט התפשט ומילא את הגוף. (החרדה הקטנה נרדמה בינתיים). השקט טיפס וכמו עטף את כולה מבחוץ. שקט של מנוחה עמוקה. "אני מרגישה שהמנוחה מעמיקה ומעמיקה" היא אמרה. "אף פעם לא נחתי ככה" הוסיפה. דקות ארוכות של מנוחה עמוקה, מדויקת, הביאו לתחושת מלאות ורוגע. השקט מילא כל תא בגופה.

איך ההתמקדות מחזקת את תחושת הביטחון והערך העצמי?

מכירים את הקול הפנימי הזה שגורם לנו להרגיש לא בסדר? אשמה, בושה, חוסר ערך, שנהיה "בסדר" רק כש... לרוב הוא נחווה כמו "אמת אובייקטיבית". פשוט נכון. ובתוכנו פנימה משהו מתכווץ ומתפתל בתגובה. אגלה לכם סוד. הקול הפנימי הזה, המבקר הפנימי שלנו – הוא עצמו בעצם פוחד. וככל שהוא קולני יותר, ככה הוא פוחד יותר. ובעצם הוא לטובתנו. הוא לא רוצה שנפגע. אלא שבדרכו המוזרה, הוא משיג את ההיפך. לרוב, הוא לא מצליח להניע אותנו לפעולה, או לשנות אותנו. הוא רק יוצר קונפליקטים פנימיים וגורם לנו להרגיש רע עם עצמנו. כשאנחנו מתמקדים על אותה ביקורת, חיש מהר אנו מגלים ממה היא חוששת, מה היא לא רוצה שיקרה, מה היא לא רוצה שנרגיש. (לא רוצה שנשמין/שניכשל/ש..., לא רוצה שנרגיש דחייה/חוסר ערך/וכו) ומה היא כן רוצה שיקרה ושנרגיש? היא ר

החופש לדבר, הזכות לבטא, הדרך לצאת מהמלכוד הפנימי

"שנים הייתי במלחמות פנימיות סביב דיבור בקבוצה. מצד אחד, רצון עז לשתף, מצד שני בכל פעם שדיברתי הרגשתי שדיברתי יותר מידי (שזה מה שמעט משעשע בביקורת הפנימית: על אותו אירוע היא יכולה לייסר על דבר והיפוכו בו זמנית... שדיברתי יותר מידי ושדיברתי לא מספיק...) המאבק הפנימי הזה בין לדבר ללא לדבר לרוב הסתיים בזה שגם דיברתי וגם הרגשתי רע. כל זה היה מאז שאני זוכרת את עצמי ונמשך עד עד שהתמקדתי על זה. בהתמקדות מיד עלתה אי נוחות גופנית. יכולתי לחוש בגוף את הרצון בחזה, ואת ההתנגדות בכתפיים. רגע אחרי עלה זיכרון ילדות. רוצה לדבר, אבל לא עכשיו, כי שומעים חדשות, לא עכשיו כי אסור להפריע, לא עכשיו כי המבוגרים מדברים, (כן... היו זמנים...) גיליתי ששני הצדדים- הילדה ש"חייבת" והמבוגר "המחנך"- ממשיכים שנים את הדינאמי

איך ההתמקדות משחררת מפחד ומחזקת את חופש הבחירה

איך ההתמקדות משחררת מהפחד ומחזקת את חופש הבחירה? "זו הייתה תקופה של חוסר וודאות מתמשך. (יש הרבה כאילה בחיים, לא?) שנת הלימודים בפתח, ואני לא יודעת אם אני עומדת ללמד שלושה קורסים, או אף אחד. למה? כי הסטודנטים נוטים להירשם בדקה ה90. ובמכללה בה לימדתי נהוג לפתוח כיתה רק החל מ12 נרשמים. וכך, לילה אחר לילה, כשהעולם מנמנם, דווקא אז, בטני מתהפכת ושנתי נודדת. לילה אחד, החלטתי להתמקד על כל העניין הזה. (כן, אפשר בהחלט להתמקד לבד. עוד אחד מיתרונות ההתמקדות). קמתי. הבטן המתהפכת הפכה לתחושה של פחד בחזה. הייתי האיתו בסקרנות. בדקתי איתה, עם תחושת הפחד (ככה זה כשמתמקדים) למה היא זקוק. הפחד היה צריך לדעת שיש לו גב. מיד התעוררה תחושה של נוכחות בגב. יש לי גב. משהו בחוויה התחיל להשתנות. הפחד הפך להתרגשות והמ

איך אפשר להיעזר בהתמקדות לטיפול בכאב פיסי?

כן. לפעמים לגמרי, לפעמים במידה רבה. אתחיל מזה שלפעמים ההתמקדות פותרת את הכאב לגמרי (ועל כך בהמשך..) ונכון, לא תמיד ההתמקדות פותרת את הכאב אבל היא יכולה לצמצם אותו במידה רבה. כלומר, כולנו מכירים את זה שכואב הראש (או כל מקום אחר), ומתעורר בנו כעס, כי זה ממש מפריע ומשבש את התוכניות, או אולי מתעורר פחד, כי מי יודע מה קורה שם בתוך הגוף והתסריטים רצים לנו בראש... כל ההתנהגויות הלא רצוניות האלו יוצרות קונפליקטים שמגבירים מאוד את הכאב. בתהליך ההתמקדות אולי לא תמיד ניתן לחסל את הכאב הראשוני, אך ניתן להעלים את הקונפליקטים המכבידים על הכאב, ולהביא להקלה שמעותית. סיפורים מהתמקדות שפתרה כאב: צרבת מעשה בחייל, שכחודשיים לפני השחרור החל לסבול מצרבות בלתי פוסקות. בדיקות, תרופות, שינויים בתפריט, וכלום לא עזר

איך לשחרר כאבים פיסיים בעזרת התמקדות עם מגע?

לפני שבוע וקצת נכנסה אלי שכנה, סיפרה לי שזרוע ימין כואבת נורא. שבקושי יכולה לגעת בה או להזיז אותה מרוב כאב. הייתה אצל הרופא שבדק, נתן כדורים ושלח לפיזיותרפיה. בינתיים החליטה לבדוק אם טיפול אצלי יכול לעזור. לא היה מה לדבר על עיסוי, כי בכלל אי אפשר היה לגעת ביד. הצעתי שננסה טיפול בהתמקדות עם מגע עדין לפי הצורך. התחלנו את התהליך. משהו בזרוע היה מוחזק. הנחתי את ידיי סביב המקום המחזיק שיוכל רק לרגע לנוח בתוכן. עם המנוחה עלה עצב גדול, עלה זיכרון כאוב, מעט מילים, הרבה רגשות. רגשות שקשורים לאותם דברים שהיד מאוד רצתה לעשות. רצתה ולא יכלה. כאב גדול של אוזלת היד, של חוסר אונים, כל כך רצתה להושיט יד, לחבק, לעזור, אבל במציאות זה לא היה אפשרי. היינו עם היד הכואבת וחסרת האונים במגע, בהקשבה, בתשומת לב. ככל

כיצד ההתמקדות עוזרת לצאת מתקיעות?

מכירים את זה שאנחנו מחליטים לעשות משהו, יש לנו את כל הסיבות לעשות את זה, אנחנו אפילו רוצים כבר לעשות את זה, אבל בפועל שום דבר לא זז? ולא משנה כמה אנחנו מלחיצים את עצמנו או מעודדים את עצמנו זה לא קורה? בהתמקדות זה נקרא "חסימה לפעולה" ויש דרך נפלאה לעבוד עם זה. שיתוף של מתמקדת: "שנים רציתי להחליף את הסלון הישן והבלוי. אפילו לא הייתי קשורה אליו במיוחד. בהתמקדות עלה זיכרון כואב מהילדות, בו אמי אומרת לי שאני לא עושה שום דבר כמו שצריך. עלתה תחושה גופנית של כיווץ. בושה. אם אקנה סלון חדש, כולם יראו שאני לא עושה שום דבר כמו שצריך... התמקדתי בתחושת הכיווץ, לא חלפו מספר דקות והכיווץ המלווה בבושה, התרכך, התרחב, תחושה של חיוניות והתרגשות החלה מפעמת בי, תחושת זרימה לגפיים, רציתי שיהיה כבר מחר ואוכל ללכת ל