רוצה להתעדכן בבלוג?
הגיגים ושיתופים אחרונים
ארכיון
חפש תגיות
  • Facebook Basic Square

בלוג: איך התמקדות היא מתנה לחיים?

כלי עוצמתי, פשוט, עם תוצאות משמעותיות. כדי לתת לך קצת יותר מושג,

אני רוצה לשתף אותך בכמה סיפורי התמקדות מהחיים:  

 

התמקדות בלב המציאות

נוכחות ממתינה – המתנה נוכחת משהו מתהווה... משהו אחר ממתין בסקרנות. צופה. פוקחת עיניים מביטה סביב. פינה קסומה בגן, מחוץ לזמן, סימפוניה של צלילים, זבובים, שלווה. הכל במקום. לכל דבר סיבה. גם אם לי, לא ידועה עדיין. הכל נחווה משמעותי. לכל דבר סיפור עבורי. האבן הגדועה, ניצבת במקומה, זוכרת היותה שלמה, בזמן ובמקום אחר. עכשיו היא אובייקט בגינה, שלמה בשברונה. איך כל זה מהדהד בי בתוכי... רשת של חוטים מתוכי החוצה. אני בה והיא בי ומעבר לי. חלק משלם גדול ממני. שייכת לכאן ולעכשיו ולזמנים אחרים, תהליכי חיים שלמים, ממתינים להשלמה, שלמה בחוסר שלמותי. גם אני "אובייקט" בגינה של אחרים, בלי לדעת מתי, היכן ואיך, אני חלק משלם של מישהו אחר.

הפחד ללכת לאיבוד

הפחד מללכת לאיבוד הרבה יותר מפחיד מללכת לאיבוד... למעשה גיליתי, שבעצם ללכת לאיבוד זה כשאובדת האמונה ביכולת למצוא את הדרך...

פלונטר - או על כוס קפה

הבוקר על כוס קפה עם חברה בשדרה, הבחנתי בפלונטר העתיק שבשרשרת הזהב שמונחת לצווארה. מכירה את הפלונטר, הוא שם ממזמן. שאלתי אם אפשר, (וקיבלתי רשות), פרמתי בעדינות (זה לא היה פשוט...) החזרתי ואמרתי "ותרי על הפלונטר, תלכי פשוט", האמת... (ורק האמת...) מציעה את זה לכולנו... לוותר על הפלונטר ולחיות פשוט. (אם אפשר כמובן...) נ.ב חלפו מספר שבועות מאז. נפגשנו שוב, הפעם בים (ככה זה חברות...) רק עכשיו כשהפלונטר איננו, שמתי לב לתליון עדין ומיוחד, תלוי משרשרת הזהב הדקה. "הוא היה שם תמיד?" שאלתי. "כן" היא הנהנה וחייכה. ...כשתשומת הלב מסתבכת בפלונטר, מתפספסים הדברים העדינים והיפים שנמצאים ממש לידו...

התמקדות - החופש לנשום

"זה קסם!" היא אמרה, כשטילפנתי לקבל ממנה רשות לספר את הסיפור שלה. שלי ישבה בשיעור משתעלת, משתעלת, משתעלת בלי סוף. שיעול יבש, חנוק מחוסר אוויר. קשה. סבל של ממש. לה עצמה, כמובן, וגם לקבוצה שבאה ללמוד את קורס ההתמקדות (פוקוסינג). במהלך הקורס היא בחרה להתמקד על נושא הנשימה והשיעול שלה. שלי שיתפה שהשיעול הכרוני הזה מלווה אותה מילדות. עשתה בדיקות, ניסתה מומחים, רופאים מכל השיטות, והשיעול ממשיך בשלו. כלום לא עוזר. בתהליך ההתמקדות שלי פגשה את המקור לשיעול. את אותם רגשות שגורמים לנשימה להצטמצם, גילתה שהשיעול הוא מנגנון הגנה, שרוצה בטובתה, שבא לחפות על הרגשות העזים שבתוכה. אט אט השיעול הלך ופחת, הלך והתמתן, לקראת סוף הקורס היו מפגשים ששלי אמרה "היי, לא השתעלתי היום בכלל!" תהליך ההתמקדות איפשר לרגשות לק

התמקדות ויצירה

פעם חלמתי לצייר בענק. קניתי צבעים וניר, ובד. אספתי מברשות ומכחולים. וחיכיתי. חיכיתי לרגע המתאים. למוזה. ... חיכיתי... וחיכיתי... וחיכיתי... שנים יום אחד התמקדתי. זוכרת כל פרט. התמקדתי על כל העניין הזה של הציור. עמדתי. סימנתי בידיי את הציור העצום. שמתחיל ממש כאן, למטה נמוך, ועולה מעלה מעלה מסתעף לצדדים. זו הייתה התמקדות מחוללת מחול ושינוי. עברתי מעצירה לתנועה. ועוד איזו תנועה! למדתי דרך תנועת הגוף והצבע, שלא לציור אני כמהה, הכמהה לצבעים של חופש תנועה, של ריקוד. ...וכמה תנועה הייתה (ועודנה) בחיי מאז. תודה להתמקדות, לתנועה ולצבע. תודה לתהליך ותודה להזדמנות. תודה לחיים עצמם.