נכנס לחדר הטיפולים ואמר: "היום לא רוצה דיבורים. לא רוצה חפירות, רוצה גוף". עניתי "בשמחה". הרגיש לי נכון. (למרות שאפשר כמובן להתמקד על זה שלא רוצה דיבורים...). השתרע על הגב, סרק את הגוף. "הגוף משוחרר, גם הראש בסדר". דיווח. "הצוואר שבין הגוף והראש...לא נוח לו. לא מוצא את מקומו". הנחתי ידיים מתחת לעורף. אצבעות חשות, נשארות בנקודה העמוסה. בתחתית הצוואר היה משהו שמחזיק, שנאחז... הוא השומר שמחליט איזה מהמסרים שעולים מהגוף יקבל ביטוי, ואיזה יישאר בפנים. שיתף והשתחרר. המשכנו