מכירים את תחושת האי נוחות הזו שיש כש"זה לא זה"?
אולי עד לא מזמן זה היה ממש טוב, אבל ככל שהזמן עובר, זה פחות ופחות נכון/מדויק/מתאים. אולי זו העבודה שכבר לא עניינת,
אולי היחסים כבר לא מה שהיו, אולי ההתרגשות חלפה ונשארה רק מועקה ועייפות.
מכירים את זה ש"זה כבר לא", אבל עדיין אין את ה"מה כן?"
אי הנוחות הזו, זו שמגיעה כש"זה לא זה", היא תחושה גופנית,
שבאמצעותה הגוף אומר לנו שיש צורך בשינוי.
התחושה מכילה בתוכה המון מידע שקשור לאותו נושא, כולל מידע לגבי הדרך לפיתרון.
התמקדות (פוקוסינג) היא שיטה פשוטה וקלה ליישום שמאפשרת ליצור שינוי,
דרך התחושה הגופנית.
נשמע מסובך? הנה סיפור שיעזור לזה להיות יותר פשוט:
היא הגיעה עם כאב גרון שלא עובר. סיימה טיפול אנטיביוטי וכלום לא השתנה.
הלכנו לפגוש את הכאב, לראות בעזרת ההתמקדות מה חוכמת הגוף מאותת לנו דרכו.
באותם ימים היא הייתה בעיצומו של משא ומתן בנוגע לקריירה שלה. עלה זיכרון מלפני
מספר שנים של סיטואציה כמעט זהה. בזמנו ויתרה והסכימה למרות שהתנאים לא היו
לטובתה. הזיכרון עלה והכאב בגרון החריף.
מה הכאב מנסה לומר?...
המסר שלו היה שהפעם הוא לא מוכן "לבלוע" את החוזה.
באותו רגע ממש הכאב נעלם, ובעקבותיו גם במציאות הדברים החלו משתנים.
היכולת לזהות מה נכון עבורה גדלה כמו גם הביטחון להשיג את הדברים בקצב ובאופן
שמתאימים לה. עם האנשים שנכונים עבורה. העבודה לא פחתה, להיפך.
אלא שעכשיו הדברים נעשו בצורה יותר נעימה ונכונה עבורה.