לילי הגיע לטיפול בחרדה.
או יותר נכון, לא לטפל בה, אלא "להיפטר ממנה".
שאקח ממנה את החרדה אחת ולתמיד.
ובעצם היא צודקת,
חרדה זה משהו ממש, אבל ממש, לא נעים.
במהלך ההתמקדות, (אחרי הרבה הכנות מקדימות),
ברגע אחד של חסד,
הצלחנו להציץ ולראות את "כל העניין" מזווית הראיה של החרדה.
ואיזו תפנית זו הייתה!
גילינו שהחרדה מרגישה כמו מלכה! אף אחד לא יכול לה!
כשהיא מגיעה כולם נעלמים והחרדה הופכת להיות בעלת הבית!
עכשיו כשלילי חוותה את זווית הראיה של החרדה,
משהו משמעותי במערכת היחסים שלהן (שלה ושל החרדה) השתנה.
מאז לילי כבר לא נבהלת מהחרדה וכבר לא כל כך ממהרת לפנות את השטח
ולהשאיר לחרדה את כל הממלכה.
זו הייתה נקודת מפנה מאוד משמעותית בדרך לשינוי.
אחת מני רבות.