חוכמת המועקה

כבר כמה ימים המועקה רובצת.

כחולה וכבדה במרכז החזה.

מה עושים?

מתמקדים!

פניתי אליה, אמרתי "שלום".

התנצלה מבוישת,

לא רוצה להעיק.

כשהיא מגיעה הכל מתקלקל,

רוצה שאהיה שמחה.

"כששמחה שערים נפתחים,

דברים חדשים נוצרים."

שאלתי אותה, את המועקה,

למה היא זקוקה כדי להיות שמחה.

"אם אדע שלכל אי נחת או סבל,

יש משמעות, אהיה שמחה.

שימחת המשמעות."

היא ענתה

"רוצה שתעבדי בשמחה"

היא הוסיפה: "שמחה זו עבודה,

דורשת התמסרות לדרך,

לשמחת הלב.

להישאר במועקה ובסבל

זו עצלות, ויתור, כניעה" – הוסיפה,

המשימה היא לקחת את הקושי,

להפיק ממנו למידה ומשמעות,

דרכן להגיע לשמחה שמתחת.

מסבל למשמעות,

מפחד לדחף ולהתרגשות,

מספק לאמונה,

התקיעות לחלק מהדרך

סיימה להגיד והפכה להתרגשות.