נכנס לחדר הטיפולים ואמר:
"היום לא רוצה דיבורים. לא רוצה חפירות, רוצה גוף". עניתי "בשמחה". הרגיש לי נכון.
(למרות שאפשר כמובן להתמקד על זה שלא רוצה דיבורים...).
השתרע על הגב, סרק את הגוף. "הגוף משוחרר, גם הראש בסדר". דיווח. "הצוואר שבין הגוף והראש...לא נוח לו. לא מוצא את מקומו".
הנחתי ידיים מתחת לעורף. אצבעות חשות, נשארות בנקודה העמוסה.
בתחתית הצוואר היה משהו שמחזיק, שנאחז... הוא השומר שמחליט איזה מהמסרים שעולים מהגוף יקבל ביטוי, ואיזה יישאר בפנים. שיתף והשתחרר.
המשכנו במעלה הצוואר,
פגשנו נקודה כואבת, שיתפה שעליה האחריות להפוך את הרגשות למחשבות ולמילים. שיתפה והתפוגגה.
כשנדמה שהעורף כולו משוחרר, התגלתה הנקודה הנסתרת... שיתפה, שבעצם היא המפקחת שמאחורי הקלעים ושרק על פיה יישק דבר.
עכשיו ששיתפה, הצוואר באמת חופשי ומשוחרר. ובעצם, לא רק הצוואר...
לגעת בהתמקדות.