יושבת מולה, מהדהדת בי הציפייה שלה. ציפייה מהולה בחשש.
חשה את הזהירות שלי. רצון לדייק במילים. שדברי לא יוצאו מהקשרם.
חולפת בי מחשבה שבעצם אנחנו דומות. שתינו פגיעות.
שתינו רוצות להיראות ולהיות מובנות.
שתיקה. מבט פוגש מבט.
מרגישה לי מרוחקת. בלתי מושגת. משהו בי נחמץ.
לוקחת נשימה. שתינו מחייכות. הציפייה מורגשת.
משתפת ברצון שלי לדייק. לא לפגוע.
מבקשת ממני שאהיה עדינה וגם שאסמוך עליה.
שלא אחסוך ממנה, שאגיד.
נושמת. אומרת לה "את מרגישה לי רחוקה."
היא דרוכה וקשובה, מישירה מבט.
"יש בי רצון שתגיעי לכאן," אני מוסיפה
ומראה בידי על המרחב המשותף כאן בינינו.
"שנוכל להיפגש, לשחק באותו שמגרש.
מרגישה שאני מזמינה אותך, ושאת נשארת בצד".
הלב שלי פועם בכל הגוף. רואה את הלחלוחית בעיניה.
מחייכת אלי ועונה "אני לא את..." לוקחת אויר וממשיכה
"אני לא נמצאת איפה שאת." מבטה מעמיק אל תוך עיניי,
"יש לי קצב אחר, אני רוצה לבוא לשחק, אבל בקצב שלי. צריכה זמן."
הנשימה שלי מתרחבת, כלוב הצלעות גם.
מרגישה איך המילים שלה הביאו אותה לכאן.
שתינו מחייכות. פתאום מרגיש קרוב. באותו מגרש.
ולא, לא במגרש שלי, אלא כאן במרחב המשותף.
הכנות למפגש
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
לכל אדם יש את הקצב שלו להתגלות ואת הקצב שלו להתחבר.
רוצה לדבר, דברי, מה כל ההכנות האלה??
עם הזמן גיליתי, שההכנות למפגשי "אני אתה" נחוצות מאוד. אלא שאנחנו משתמשים בהן מעט מידי, ולרוב רק בעיתות משבר. ולכן ההקדמה הזו "מתי נוכל לדבר" מתקשרת למערכת חירום ומפעילה את כל מנורות המצוקה.
ביומיום, אנחנו פשוט מתחילים לדבר. לא באמת עוצרים לראות את האחר. האם הוא פנוי להקשיב לנו. יתכן שהוא באמת פנוי, יושב לו שם ורק מחכה שנבוא ונשפוך עליו את העניינים שמעסיקים אותנו.
אך לרוב, כולנו עסוקים, בעשייה, במחשבות, בעניינים שונים. חיים.
כשמישהו מתפרץ ו"שופך" עלינו את ענייניו, ואין בנו פניות, לא נוכל באמת להיות איתו. הוא לא יקבל את ההקשבה ואת תשומת הלב לה הוא זקוק, אולי הוא אפילו יפגע, יריץ בראשו סרטים, יסיק מסקנות לגבינו ולגבי היחסים שלנו... ירגיש מה שירגיש, גם אנחנו, אולי נכעס עליו, או נתבאס מזה שלא היינו מספיק פנויים וקשובים לו, ו... בלגאן.
ומה אם היינו רגילים, לפני שמתחילים לשפוך את כל מה שעל ליבנו, לעצור, לנשום, לבדוק. "יש משהו שהייתי רוצה לשתף/לשאול/להגיד... עכשיו מתאים?"
עצם השאלה, הפנייה הזו, הבודקת, מאפשרת לזולת רגע להתארגן בתוכו. לבדוק.
כך הוא יוכל להתפנות ולהיות קשוב אלינו, לנו יהיה סיכוי גדול יותר לקבל את תשומת הלב ואת ההקשבה אותה אנחנו מבקשים וכולנו נצא מורווחים מהעניין.
הצצה להתמקדות חברתית