מלב הקונפליקט אל לב הקשר

​

התמקדות חברתית כהתמקדות מגשרת

​

היינו בתחילת הקשר. זוכרת ממש את המיקום. 
בן זוגי אמר לי: "אני הכי אוהב להתווכח, על הכל אני יכול להתווכח". 
ואני עניתי: "אני שונאת להתווכח, על שום דבר אני לא מתווכחת". 
ומהר מאוד סיגלתי את הסיומת (כי אחריה, מה אפשר להגיד): "זה מה שאני חושבת, תעשה עם זה מה שאתה רוצה". "

~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
כשאנחנו נמצאים בעימות, אנחנו לא באמת נפגשים. גם המקומות העדינים והפגיעים שבנו לא באמת נפגשים. מי שנפגשים הם "צבא ההגנה" שלי ו"צבא ההגנה שלך". לצבאות ההגנה שלנו טקטיקות התנהגות שונות. החל מתוקפנות וכלה בהימנעות.

​

יש שנמנעים מקונפליקט בכל מחיר, אפילו יעדיפו להקריב את מערכת היחסים ובלבד שלא להתעמת. בלבד שלא לפגוע, ולא להיפגע. רק שלא לעמוד בסיטואציה בה לא תהיינה לנו המילים הנחוצות, שנהיה חסרי אונים, שהתשובה הנכונה תגיע רק בדיעבד כשכבר לא יהיה רלוונטי, שנובס, שנושפל, שנצא כשידנו על התחתונה, שהיחסים יתקלקלו וכדומה.

​

יש אנשים אחרים ששים אלי קרב, עבורם עימות הוא טעם החיים, הם חווים את עצמם, מגלים את עצמם, מגדירים את עצמם באמצעותו. מחפשים להתעמת על כל מה שרק ניתן.

​

אילו שתי נקודות קיצון, ובין שני אלה יש רצף ארוך שכל אחד מאיתנו נמצא בו בנקודה מסוימת. לכולנו יש איזשהו דפוס שחוזר על עצמו.

חושבת על תחילת הקשר ההוא ועל מה שאמרנו זה לזו וליבי נחמץ. 
במיוחד היום, כאשר אני מעבירה סדנאות בנושא קונפליקטים בינאישיים בהתמקדות חברתית. כשאני מגלה אלו מרחבי קשר ותקשורת נפתחים ומתאפשרים, איך עימות יכול להתנהל באופן אחר מכפי שהכרתי, באופן שבו שני הצדדים רואים הן את עצמנו והן את זולתנו על כל הרגישויות, והמורכבויות האנושיות שבנו.
 

 

מה קורה לך בקונפליקט בינאישי, מה זה בשבילך להתעמת, מה קורה לך כשזה קורה... איך היית רוצה להיות כשאת, אתה, בקונפליקט או בעימות מול אדם אחר? מהם התנאים הנחוצים לך,  כדי להיות נוכח שם במלואך?

​

בכלים של התמקדות החברתית אנו חוקרים כיצד אנו מתנהלים ביחסי קונפליקט בין אישיים. וחווים כיצד העימות הופך משדה קרב, לשדה מפגש, גשר להעמקה של מערכת היחסים. ומגלים את הדרך מלב הקונפליקט אל לב הקשר.

​

​