התמקדות בגוף ראשון ׁ(אורית)

ספקנית הגעתי ללמוד התמקדות מהי. 

חבר סיפר לי על תחושה מורגשת. לא הבנתי על מה הוא מדבר, אבל תמיד סמכתי עליו. אמרתי לו שאנסה. 

 

בפגישה הראשונה נאמר לי לעצום את העיניים, להתמקד פנימה ולהרגיש פיזית

מה להרגיש? תחושה מורגשת. איזו? כל תחושה שהיא. על מה מדברים? מה זה הדבר הזה? הגוף שלי לא סיפר ולא מספר לי דבר, לפעמים כואב משהו וזהו. בכל זאת עצמתי את עיני והתחלתי "לחטט" בגוף, לחלוף בתוכו מכף רגל ועד ראש. מעולם לא עשיתי את זה. רוב האנשים אינם עושים זאת. כל כך הרבה דברים מושכים את תשומת לבנו במשך היום, ואם נותר לנו רגע של שקט, אנחנו קוראים משהו, בוהים בטלוויזיה ונרדמים. והגוף? הוא הסתדר עד היום בעצמו, הוא אינו זקוק לנו ואנחנו לוקחים אותו  כמובן מאליו. 

 

עכשיו הכריחו אותי להתבונן פנימה, הכריחו אותי להקשיב לא למחשבות

אלא לתחושות. משהו מעורפל. גם משהו מעורפל הוא תחושה, לפעמים הוא נשאר כך, לפעמים הוא לובש צורה, צבע, מרקם. בכל ניסיון הופיע משהו, לעיתים דומה ובדרך כלל שונה לחלוטין. ככל שהתמקדתי יותר ב"משהו הזה", בתחושה, היא לבשה ופשטה צורה או צבע או מרקם או כולם ביחד, וככל שנתתי לה תשומת לב והקשבתי לה, היא השתנתה. התחלתי לנהל איתה דו שיח. כן, זה נשמע טיפשי, אבל התחושה השיבה. היא שמחה על תשומת הלב שקבלה ושמעולם עד כה לא זכתה לה, והיה לה במה לשתף אותי. היו פעמים בהם ייצגה כאב פיזי, לפעמים כאבים נפשיים, חרדות, שאלות והתלבטויות. המילים לא תמיד היו ברורות, שכן אוצר המילים שלנו לא מסוגל להקיף את כל התחושות (אנחנו נוהגים לומר "זה כמו...") ועם זאת השיח התקיים. לא פעם התפוגגה התחושה והגוף שקט.

 

בסופה של כל התמקדות ירד עלי, גוף ונפש, שקט 

לא, לא נפתרו כל בעיותיי, אבל השקט הזה אפשר לי מרחב ראיה וזה הוביל אותי לחוטים בלתי נראים עד כה שהובילו לפתרונות אחרים. אני מתמקדת לבד, אני מתמקדת עם בן/בת זוג בנוכחות מלאה, או באמצעות טלפון או סקייפ. 

 

הידיעה שהאפשרות עומדת לרשותי מפחיתה לחצים וחרדות 

ההתמודדות עם החיים מלאת חיות מצד אחד ושלווה יותר מצד שני.

זהו. ניכסתי לעצמי כלי קיומי. לא לקחתי מאף אחד, הייתי בת מזל ועזרו לי למצוא אותו בעצמי. זה נשמע מסתורי אבל זה לא, זה הכי נגיש שאפשר.