עוד משהו על מגע ולא רק

ישבתי מולה, בעודה מתארת:

"משהו בין מערבולת שחורה לבור שחור. מבהיל."

הזמנתי אותה לרגע להיות עם זה בסקרנות. "מפחיד" היא אמרה.

הרגיש לי שהיא קטנה ואבודה

שם על שפת תהום חשוכה.

שאלתי אם אפשר, ועברתי לשבת לצידה.

לוקחת בידי את ידה.

הייתה טיפונת הקלה.

יחד עמדנו על הסף מציצות לתהום, למערבולת השחורה.

לא אלאה בפרטי המסע, בסופו של תהליך ההתמקדות שאלתי:

"מה מכל זה היית רוצה לסמן ולזכור ולקחת איתך?"

"שלא הייתי לבד" היא אמרה, "שנתת לי יד".

והוסיפה: "שאפשר להיות כאן ועכשיו ביחד בחוויה".

חווית ה"ביחד". להרגיש את היד המחזיקה.

סוף סוף להיות שם "לא לבד".

כשאנחנו מלווים מישהו במסע שלו, אנחנו שם בשבילו, עושים כמיטב יכולתנו ברגישות רבה.

בענווה. עם השנים למדתי שהוא ייקח מהמפגש הזה את מה שמתאים לתהליך שלו.

מנפלאות המגע בהתמקדות